במאמר זה אנסה לתאר את הקשיים הקשורים
בהגשת תביעה נגד שופט או נגד המדינה כמעבידה שלו. מאמר זה לא יתייחס לקשיים
המשפטיים הקשורים בסעיפי החסינות שיש לשופטים ולמדינה. כוונת הדברים היא להסב את
תשומת לב קוראי מאמר זה, השוקלים הגשת תביעה כנגד המערכת המשפטית, בגין רשלנות שופט,
לקשיים הנובעים מהאופי המיוחד והשונה במהותו מכל הליך אחר.
במה דברים אמורים?
הקושי המרכזי הוא, שכאשר מגישים תביעה נגד
שופט רשלן, מי שדן בתביעה הזו הוא שופט אחר. לעתים שופט של אותו בית משפט. לעתים
החבר של אותו שופט רשלן. גם אם השופט שידון בתביעת הרשלנות, יהיה שופט היושב בבית
משפט המרוחק מבית המשפט שבו יושב השופט הרשלן, עדיין, מדובר על "קליקה"
קטנה וסגורה, שבה רבים מכירים האחד את השני. איך יוכל שופט לדון ברשלנות חברו,
כאשר הוא מכיר אותו, ואולי חבר שלו?
בנוסף, גם אם השופט שישמע את המשפט על רשלנות בית המשפט, איננו מכיר את השופט הרשלן, גם אז,
ייתכן מאוד שגם הוא עצמו, חוטא באותם "חטאים", מבצע את אותן רשלנויות
בניהול המשפט שלו עצמו, ולפיכך, האם יהיה זה רציני, שהוא ידון בתביעת הרשלנות
הזאת? הרי הוא כאילו דן בעצמו, במעשי ונורמות השפיטה שלו.
אמנם שופטים הם עצמאיים בניהול המשפט
וודאי שבהחלטות ופסקי הדין שהם נותנים. אף אחד לא יוכל לומר להם איזה פסק דין לתת,
מה לשקול ומה לא לשקול וכולי. אין הם נתונים למרותו של איש, זולת למרותו של החוק.
אך האומנם?
עם כל הכבוד, כותב המאמר סבור שהמצב הוא
לא בדיוק כזה. כל שופט נתון למרותה של הנהלת בתי המשפט, וודאי לגבי הנושאים
המנהלתיים, חופשות, הקלות בעומסי העבודה, העברה מאזור שיפוט אחד לאחר, ועוד הרשימה
ארוכה. כל שופט וודאי מעוניין בקידומו המקצועי, אם באותו בית משפט עצמו ( כגון
להתמנות לראש הרכב, או נשיא, או ממלא מקום נשיא בית משפט ), ואם בעליה לבית המשפט
הגבוה יותר ( שזה תלוי בוועדה, ולא בהנהלת בית המשפט ).
כעת, יתאר לעצמו הקורא הנכבד, ששופט
כזה, נותן פסק דין, הקובע כי שופט פלוני, או בית משפט פלוני היה רשלן. כיצד תקבל
פסק דין כזה הנהלת בתי המשפט? האם הוא עלול להיפגע מכתיבת פסק דין כזה? האם יורע
לו?
ברור שאילו הייתה נשמעת תגובת הנהלת בתי
המשפט לאמור במאמר זה, היא הייתה עונה שכל שופט הוא עצמאי ובלתי תלוי, ואין שום
סיכוי ששופט שנתן פסק דין הקובע ששופט אחר רשלן- ייפגע. אך, מי ערב לאותו שופט
שיישב בדין לגבי התביעה שתוגש, כי לא ייפגע? כלומר, נוצר מצב, שכל שופט שידון
במשפט, עלול למצוא את עצמו מורתע מהאפשרות שייפגע.
כותב המאמר משוכנע כי ראוי שגוף אחר, לא שופט של בית
המשפט הרגיל הכפוף למערכת, ידון בתביעות הקשורות ברשלנות השיפוטית. כשם שכל שופט,
אם הוא מכיר את אחד הצדדים המתדיינים לפניו, עלול להתפטר מהתיק ( הצדק צריך גם
להיראות ), כשם ששוטרים לא חוקרים שוטרים, כך גם שופטים לא שופטים את עמיתיהם. אם
כבר ניתן לתבוע שופטים בגין רשלנותם, חייבים ליצור את המערכת הראויה שתוכל לדון
בזה ללא חשש.